מסורת ושינוי?

פרשת תולדות.

אבל הבה נפנה לנושא אינטימי יותר: חוסר הילדים והפוריות המאוחרת של רבקה ויצחק. עד היום הבאת ילדים היא חוויה משמעותית ומאוד אישית בחייהם של אנשים – וזה כולל גם את ההחלטה לא להפוך להורים או את חוסר היכולת להביא ילדים לעולם. מהתיאורים בתורה ומתצפיות היסטוריות, אנו יודעים שלפני אלפי שנים רבות של ילדים היה חשוב אף יותר מבחינה פרגמטית בתחומי חיים רבים, כולל להישרדותו. סביר להניח שגם נושא חוסר הילדים נדון לעתים קרובות בתורה מסיבה זו. בשל הפרשנות הגברית בת מאות שנים לגורלם של רבקה, יצחק, עשו ויעקב, אנו רגילים לחפש את הסיבות לחוסר ילדים אצל נשים. סבלם של רצונות לא ממומשים היה צפוי ממנה כמובן מאליו, בעוד שלא מקובל (ולעתים עדיין) זה נחשב לפקפק בכוח הגברי (היולד).

כיום אנו יודעים שהסיבות לחוסר ילדים בלתי רצוני שכיחות רק מעט פחות אצל גברים מאשר אצל נשים (כד':6). אם המספרים היו מופצים באופן דומה בתקופת המקרא, נשאלת השאלה האם לא איבדנו חלק חשוב מהידע והפרשנויות על בחירתה של משפחה זו בעלת משמעות יוצאת דופן.

לא ניתן לצפות לעזרה מהקדמונים. או שאנחנו? הרב נחמן בר יעקב (נ' 320 לספירה, דור ג' לאמורא בבבל) ורבי יצחק נפחא (המאה ה-3-4 לספירה, דור ב' לאמורא בגליל) הבינו שיצחק עקר. הם שמו לב שכתוב "וישאל יצחק את ה' מול אשתו" במקום "על אשתו" והסיקו מכך שלפחות יצחק או שניהם עקרים. הוא לא היה צריך רק להתפלל עבור אשתו, אלא כמובן גם עבור עצמו.

גישה פחות מדויקת, אך עם זאת פתוחה יותר מתבהרת במדרש, הקורא במילים "מול (לנכח, לנוח) אשתו" שיצחק השתטח במקום אחד ורבקה במקום אחר (מולו), והתפלל אלוהים שכל הילדים שאלוהים יתן לו יבואו מאשה צדקנית זו, ורבקה התפללה כך.

על פי תורת הרבנים, רבקה לא הסתפקה בהיותה קורבן פסיבי, אלא חיפשה, לדברי רבי יצחק, לבתים של נשים אחרות על סמך התלונה "למה אני ככה?" ושאל אותם האם הם חוו סבל דומה. ודרך רבי חגי אנו יודעים על הערכתו של רבי יצחק שרבקה הייתה נביאה שלא נזקקה למדיום כדי לקבל את תשובת הנצח, כפי שאנו קוראים: "ותלך לשאול את ה'" (בראשית כ"ה, כב).

הפרופסור העברי בן זמננו רוברט אלטר (*1935) מניח שזעקת התמיהה והפחד של רבקה ב-Gen 25:22, "למה אני חי" (על הריונה הקשה), היא תמציתית ביותר מבחינת השפה. הוא מציע שאפשר אפילו לפרש את דבריה של רבקה כמשפט שהופסק - "למה אם כן אני...?". קריאה זו גם שופכת פחות אור על ייאוש אובדני ויותר על החיפוש אחר משמעות. מהי אם כן רבקה - עבורנו כקוראים?

כל המחשבות הללו אינן מדברות על אישה שהיא קורבן של רצון אלוהי או ייחוס חברתי, אלא על אישה שמחזיקה את מושכות הפעולה בחוזקה בידיה.

אילו דברים חדשים יכול להסתכל על הפרשנויות של אבותינו (ובני דורנו) לפתוח בפנינו? במהלך הלימודים הבנתי שלא רק חשוב ללמוד ולפרש את התורה שוב ושוב. כמו כן, כדאי לעיין שוב ושוב בדברי הרבנים, החכמים והחכמים. הם מכילים הפתעות ותובנות שהופכות את האתגרים של זמננו לקלים בצורה מפתיעה להבנה. אחרי הכל, מטרת הלמידה שלנו היא ליישם את התורות על חיינו הקונקרטיים בזמננו הקונקרטי. בשינוי המתמיד הזה טמון הכוח וההסתגלות שאפשרו ליהדותנו לשרוד אלפי שנים. המשך הפיתוח הזה מבלי לאבד את היסודות הוא אחריות גדולה של כל אחד ואחת מאיתנו.