מהו פשיזם ולמה הוא חשוב

המצב הפוליטי בגרמניה מאופיין - כפי שהראו בבירור הבחירות הפדרליות - מאופיין מאוד בעמדות רדיקליות ובערעור על המערכת הפוליטית שלנו כולה. בגרמניה אנחנו בחברת מדינות רבות אחרות. עמדה כזו של סקירה ואולי התאמה של מערכות פוליטיות היא תמיד אבן בוחן למערכת ולחברות כאחד. שאלת המפתח היא לרוב - הן מבחינה אובייקטיבית והן מבחינת צרכי האנשים - האם היסודות של המערכת הפוליטית או הכלכלית משתנים או מתבטלים. אנשים בעלי עניין פוליטי אוהבים לדון בשינויים מהותיים כאלה ולעתים קרובות עושים זאת מבלי שלכך יהיו השלכות בהכרח. אבל אם השיח החברתי בכללותו מטיל ספק בערכי היסוד המשותפים, הרי שהקהילה עומדת בפני התערבויות עמוקות. כולנו מקווים ששינויים כאלה בכיוון צריכים להיחשב היטב ולחשוב היטב, אלא גם להיות מחויבים יותר לקיימות מאשר לאופנה הנוכחית. למשל, חוק היסוד הגרמני נשא אותנו במשך זמן רב במגוון רחב של שלבים פוליטיים, קונפליקטים ואופנות עם ראיית הנולד שלו ואיחד אותנו. חייבות להיות לנו ציפיות מכל שינוי מהותי באוריינטציה שלנו כחברה (אנחנו לא מדברים כאן על החלטות פוליטיות יומיומיות) גבוהות לפחות כמו אלו שחוק היסוד הגרמני ממלא היום; אם אנחנו רוצים לשפר, אפילו גבוהים יותר.

Am Aussehen kann man sie nicht erkennen

אחת הדרכים לשפר את איכות השיח, תהליכי הסכמה, מחלוקות ושינויים, תוכניות והחלטות היא שימוש במידע עובדתי. למרות שהמונח "מידע עובדתי" בתחום הפוליטיקה והתופעות החברתיות נראה קשה להגדרה בשפה היומיומית, מדעי החברה מציעים לנו אפשרויות רבות לשילוב אי הוודאות הללו (למשל באמצעות מקורות שונים, פרשנויות שונות, חשיבה אידיאולוגית וכו'). זה יוצר מידע עובדתי מאוזן שנוכל לאחר מכן לשלב בחשיבה ובדיונים שלנו.

לא רק מאז הבחירות, אלא כבר שנים רבות, אנו מתמודדים עם גישות ומטרות פשיסטיות ישנות וחדשות בשיח הנוכחי על ערכי היסוד שלנו. מכיוון שפשיזם אינו דעה על פי חוקינו, אלא עוול (ואמירות מסוימות הן גם עבירה פלילית), חשוב שגישות אלו יוכרו במהירות וייאבקו בצורה קיצונית בשיח החברתי שלנו. היתרון הגדול של המערכת הפוליטית שלנו הוא שבקשות לשינוי לא חייבות להגיע מחוץ למערכת, אלא שהדמוקרטיה נותנת לכל אחד את האפשרות להשתמש בגמישות שלה ולפתח עוד את הערכים המשותפים שלנו – רק לא על ידי ביטול הגמישות הזו (=הדמוקרטיה).

אז בואו נחקור ביחד מהו פאשיזם וכיצד ניתן לזהות אותו.

ישנן הגדרות שונות לפשיזם, המשתנות בהתאם לגישה הדיסציפלינרית. ניתן לסכם את ההגדרות הפוליטיות, הסוציולוגיות, הספרותיות והמדעיות החשובות ביותר כדלקמן:

1. הגדרות פוליטיות

   1. ג'ובאני ג'נטיל (פילוסוף, המוח של הפשיזם האיטלקי):

      הפשיזם הוא תנועה סמכותית, לאומנית הרואה במדינה את הצורה הגבוהה ביותר של אחדות. הפרט קיים רק ביחסיו למדינה.

      מקור: גוי, "תורת הפשיזם" (1932, עם בניטו מוסוליני).

   2. אומברטו אקו (סופר ופילוסוף):

      אקו מתאר את הפשיזם כ"פשיזם ראשוני" עם מאפיינים כמו פולחן מסורת, דחיית מודרניזם, אנטי אינטלקטואליזם, מיליטריזם, אליטיזם ודמוניזציה של סוטים.

      מקור: אומברטו אקו, "הפשיזם הנצחי" (1995).

   
   

2. הגדרות סוציולוגיות

   1. רוברט או. פקסטון (היסטוריון):

      פשיזם הוא סוג של התנהגות פוליטית המאופיינת בעיסוק אובססיבי בריקבון של קהילה ובהאדרה בלתי מתפשרת של אחדות, חוזק וטוהר.

      מקור: פקסטון, "האנטומיה של הפשיזם" (2004).

   2. רוג'ר גריפין (היסטוריון):

      הפשיזם הוא אידיאולוגיה פוליטית שהליבה שלה טמון באולטרה-לאומיות פופוליסטית שמטרתה לידה מחדש לאומית.

      מקור: גריפין, "טבעו של הפשיזם" (1991).

   
   

3. הגדרות מדעיות

   1. סטנלי ג' פיין (היסטוריון):

      הפשיזם משלב אלמנטים אידיאולוגיים כמו אנטי-ליברליזם, אנטי-קומוניזם, אנטי-דמוקרטיה, לאומיות מהפכנית ופולחן מנהיג המבוסס על התגייסות ואלימות.

      מקור: פיין, "היסטוריה של פאשיזם, 1914–1945" (1995).

   2. חנה ארנדט (פילוסופית):

      פשיזם הוא תנועה טוטליטרית שמשתמשת בגיוס המונים ובתעמולה כדי ליצור חברה הומוגנית תחת שלטון אוטוריטרי.

      מקור: ארנדט, "אלמנטים ומקורות הטוטליטריות" (1951).

   
   

4. נקודות מבט ספרותיות

   1. ג'ורג' אורוול (סופר):

      אורוול מתאר את הפשיזם כמונח לא מדויק המשמש לעתים קרובות שם נרדף לדיכוי והתנהגות אוטוריטרית מבלי להיות מוגדר בבירור. אף על פי כן, מבחינתו כת המנהיג עומדת במרכז.

      מקור: אורוול, "מהו פאשיזם?" (1944).

   2. יצירות ספרותיות (למשל אליו ויטוריני):

      ברומנים ובשירים, הפשיזם מתואר לעתים קרובות כאידיאולוגיה דיסטופית המדכאת את חופש הפרט וכופה זהות קולקטיבית.

מאפיינים נפוצים של ההגדרות:

1. סמכותיות

2. לאומיות

3. אלימות ושליטה

4. פולחן המנהיג

5. ליבה אידיאולוגית

בואו נסתכל מקרוב על דוגמה של הגדרות אלה ביחד. הבה ניקח את ה"פשיזם הנצחי" של אומברטו אקו מכיוון שהחיבור שלו בנושא זה נראה ניתן לניהול אך מקיף, מתחשב אך ישים באופן מעשי. ראשית, הסבר קצר על מחשבותיו

במאמרו "הפשיזם הנצחי" (1995) מתאר אומברטו אקו 14 מאפיינים בסיסיים המאפיינים את מה שמכונה "אור-פשיזם" או "פשיזם נצחי". מאפיינים אלו אינם הגדרה קפדנית, אלא מאפיינים גמישים שיכולים להופיע בשילובים שונים. הם מספקים כלי לזיהוי נטיות אוטוריטריות בתנועות פוליטיות. המאפיינים הם כדלקמן:

1. פולחן מסורת

2. דחיית המודרניות

3. פולחן מעשה לשם מעשה

4. דחיית ביקורת

5. פחד מהבדל

6. פנייה לתסכול

7. לאומיות ושנאת זרים

8. תמונת אויב וקנוניה

9. החיים כמאבק מתמיד

10. בוז לחלשים

11. כת המנהיג

12. פולחן גבריות

13. פופוליזם סלקטיבי

14. שפת חדשות ותעמולה

אקו מדגיש שלא כל 14 הנקודות צריכות להתרחש בו זמנית כדי לתאר תנועה כפשיסטית. "אור-פשיזם" נשאר גמיש ויכול להסתגל להקשרים שונים. עם זאת, מאפייניו מסייעים לזהות אידיאולוגיות אוטוריטריות ומסוכנות בשלב מוקדם.

חשוב להכיר הגדרות אלו או אחרות כדי להכיר גישות מזיקות בדיון על הערכים שלנו (במשפחה לחברה כולה) בעצמנו ובאחרים. רק כך נוכל לשמור על מאמצינו המשותפים בריאים ולתרום בסופו של דבר להגיע לתוצאה שתהיה בת קיימא עבור החברה כולה. גישות פשיסטיות לא רק שאינן עוזרות בהקשר זה, אלא הן נבג הפטריות שמרעיל כל פשרה חברתית מלכתחילה ובכך שולל ממנה כל קיימות.